קול בתנועה

מתנועה בגוף לתנועה בחיים.

מרב קלין

 

"בגוף אני מבינה" כתב דוד גרוסמן ותיאר ביופי ובדיוק את החכמה שנמצאת בגופנו ואת היכולת שלנו להקשיב לצלילי הגוף ולאפשר להם לכוון אותנו הלאה.

הגוף שלנו נמצא כל הזמן בתנועה. המערכות השונות מתכווצות ומרפות, ויוצרות בתוכנו חיים ותחלופה של הישן בחדש. העצבים שולחים את המידע למערכת המרכזית שמנהלת ושולחת הוראות עבודה. הדם זורם. הלב פועם. אנחנו נעים משמע אנחנו חיים, וכשאין תנועה יש מוות.

 

בכל רקמה בגופנו יש זיכרונות רבים, וכשמדובר בזיכרונות שלא עברו עיבוד מספק, התוצאה תהיה רקמה עם פחות חיות ויותר כיווץ או תקיעות. אנשים רבים סובלים מכאבים פיזיים שמקורם בשרירים מכווצים, יציבה לא מאוזנת, ועומס יתר על איזור מסוים בגוף. ניתן להקל על הכיווצים האלו בדרכים רבות. בכל דרך מדובר בהתנעת תהליך שיגרום לתזוזה ולפירוק המתח.

 

הדרך שאני בחרתי להתמקד בה, בעבודה שלי עם עצמי ועם אחרים, היא דרך יצירת תנועת הקול. הקול נובע מתוך כל מרחבי הגוף. ככל שהגוף יותר פתוח, נושם, גמיש, כך גם הקול משתחרר החוצה ביותר חופש ועוצמה. בעבודה שאני מתרגלת ומעבירה הלאה, ניתן להרגיש, דרך הדהוד הצלילים, את האזורים בהם הגוף מכווץ ואת אלו בהם הגוף פתוח. מכל איזור נוצר רטט אחר וישנם אזורים שקשה יותר לשמוע ולהרגיש. על ידי מיקוד המודעות באזור המסוים, ניתן לאפשר לו להיפתח בהדרגה, ולשמוע את התוצאה דרך הקול. כמובן שהדהוד הפתיחה, נשמע גם במרחבי החיים האחרים.

 

לדוגמה, צלילים נמוכים מפיקים מחלקי הגוף התחתונים. גבר שלימדתי, התקשה להפיק צלילים אלו. מבלי לחשוף פרטים נוספים, היו לו גם חסימות הקשורות לאיזור המיני. בתהליך העבודה, הוא הצליח בהדרגה להפיק צלילים יותר ויותר נוכחים מאיזורים אלו בגוף, ובחיים. ניתן לחיות את החיים בכאב ובתקיעות,            

ניתן להישאר באיזורי הנוחות שלנו, ולהיות כמו אבן נייחת שמאפשרת יציבות ומשענת אבל לא מכירה באפשרויות שקיימות מעבר לגבולותיה. ואפשר להשאיר לנו ובנו אבני דרך, סימנים, נקודות אחיזה, ולתת לחלקים האחרים שלנו להגיע למקומות חדשים ולחשוף עבורנו תווים ומקצבים נוספים, מהמנגינה הזו של שירת חיינו.