לא טוב היות האדם לבדו

יחד מחזקים את היחיד

כתבה: ישראלה שיר 

האם אנחנו יכולים להפריד צבעים מהתמונה שעל הקיר שלנו? האם ללא האדום בתמונה היא תישאר אותה תמונה? כך גם המפגש החד פעמי או המתמשך בין קבוצת אנשים. אם יתווסף לה אדם מסוים או יגרע היא לא תהיה שוב אותה קבוצה. הפסיכודרמה מדברת על הדרמה המתחוללת בתוכנו ואשר באה לידי ביטוי במגוון רחב של תפקידים שאנו מביאים ליחסים, מגוון רחב של דמויות וקולות, מודעים ולא מודעים. תכפילו את הקולות הללו במספר האנשים אשר מתקיים ביניהם קשר. תנסו לדמיין כיצד כל אדם המתווסף לקבוצה מוסיף את כל הדמויות שבתוכו אל המרקם הקבוצתי המתגבש. זה כמובן עשוי להעשיר את הקבוצה, אול לערער אותה מעט, אבל לבטח היא לא תהיה אותה קבוצה בלעדיו או עמו.  

 

מכאן אנו למדים, שמפגש בין אנשים, כזה  שיוצר מיחידים יחד, מכיל בתוכו פוטנציאל בלתי נגמר של התגשמויות. יש אשר הפוטנציאל הזה מפחיד אותם ויש אשר לא, אבל איש לא יוכל להכחיש כי ההזדמנות שמציע המפגש של היחד הוא משהו שאם אנחנו משכילים להתמודד איתו ביעילות, יכול להגדיל את השפע האישי במובנים רבים ביותר.

 

היחד הוא הזדמנות ליחיד לצאת מתוך עצמו על מנת להגיע אל כל השאר, על מנת להשתייך, להתחבר, להיתמך, להכיר את עצמו טוב יותר מתוך שלל המראות שחברי קבוצה מביאים איתם עבורו. הוא גם עלול לאיים וליצור התנגדויות בשל הפחד מדחייה. הוא מעלה שאלות כמו: האם יאהבו אותי? האם אמצא מישהו דומה לי? האם יבינו אותי? האם אתחבר? האם אצליח להיות משמעותי? הפסיכודרמה מאמינה שאם קבוצת אנשים מונהגת על ידי אדם מקצועי, יודע נפש האדם ובקיא ביצירת גשרים, היא (הקבוצה) תוכל להפוך למקור תמיכה ומאגר כוחות עצום. הפסיכודרמה מאמינה שהיחד הוא הזדמנות נדירה לצמיחה של היחיד ושהנחיה מיומנת ורגישה יכולה להוות תיקון עבור רוב האנשים שחוו בראשית חייהם דחיה וקושי בהשתייכות.  

 

"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב 18). אכן כך. האדם זקוק לעזר כנגדו. לא בעדו. כנגדו על פי הבנתי, חשוב יותר, משום שהאחר בא למלא את חלקו בעולם. הוא ייחודי ונדיר בדיוק כמוני, ואילו היה דומה לי והיה "כמותי" היה חסר העולם את הגיוון. אני הייתי חסר את הלמידה אודות עצמי, שרק מכוח הניגודים  נהיים הדברים ומתהווים. האור יודע שהוא אור בזכות החושך, הקור בזכות החום וכן הלאה.  אנחנו חשים עצמנו נפרדים מן האחר רק משום שאיננו מכירים אותו, ורק משום שאנו חוששים שההכרות הזו תדרוש מאיתנו וויתור עצמנו. אך אני והפסיכודרמה מאמינים כי נהפוך הוא: הכרות והיפתחות אל האחר היא הזדמנות להכיר את עצמנו דרך עיניו של האחר, דרך הבנת הייחוד שלנו המקבלת משנה תוקף דווקא כשאנו מתוודעים אל השונה מאתנו, ושתהליך זה של הכרות עם עצמנו והכרת האחר במקביל היא הדרך להגדיל בו זמנית שני ממדי התקיימות בשפע: לבד וביחד. והשפע של היחד מתבטא בסינרגיה. כלומר, העוצמה המושגת מכוח היחד היא ההבנה שאחד ועוד אחד זה הרבה יותר משניים.

 

דוגמא לדרך שבה אני משלבת בין עבודת יחיד ליחד בתוך קבוצה. כשאני נכנסת לתוך קבוצה ומתחילה לחוש את הדופק של הקבוצה, ותוך כדי שיתוף אחד החברים מעלה תוכן של פחד, או לחץ, אני מיד שזה לא מקרי. כלומר: שאין מדובר כאן במקרה פרטי שמייצג רק את עצמו. אני מבינה שאם האדם הזה, ברגע הזה, בתוך הקבוצה הזו, מצא לנכון לשתף בנושא מסוים שקשור בפחד, שהתוכן הזה מייצג קול קבוצתי שקיים במידה פחותה או שונה אצל אנשים אחרים בקבוצה. אני משתמשת בנושא שאדם זה העלה ומיד מפנה אותו אל שאר חברי הקבוצה. לאט לאט אנחנו נגלה כיצד נושא זה מתקיים בכאן ועכשיו אצל שאר חברי הקבוצה.

 

כתוצאה מהליך חקירה כזה אנחנו נשיג שתי מטרות: ראשית לא נשאיר את האדם הפוחד לבד, ושנית, נאפשר למי שמדחיק את הנושא המדובר להתעמת איתו באווירה בטוחה יותר, שלישית, נאחד בין האדם שהעלה את הנושא הרגיש לביו שאר חברי הקבוצה, רביעית, נסלול דרך לאווירה של פתיחות, תמיכה ושיתוף פעולה.

 

אנחנו "בלחיות חיי מודעות" מתמחות ביצירת השפע הזה. השפע שהתקיימותי הבלעדית ייחודית בעולם והשפע שאותו אנו בונות יחד איתכם בתוך היחד.

 

ישראלה שיר -  (M.A), מטפלת ומנחת קבוצות בהבעה, יצירה ופסיכודרמה. מתמחה בליווי אנשים וארגונים בתהליכי שינוי, העצמה והתפתחות.

חיזוק חיבורים בצוותי עבודה