מסרים מהגוף

"בעומק נפשנו וגופנו מצויה כל התורה כולה" (בודהה)

הגוף שלנו נעשה עם השנים אוטוביוגרפיה מהלכת, המספרת לעין הצופה על הלחצים הגדולים והקטנים בחיינו. גופנו מדבר אלינו, מאותת ומעביר לנו מסרים על מצבנו הפיסי, הנפשי, הרגשי והאנרגטי. קשב והתבוננות פנימה אל עצמנו, מאפשר דיאלוג ומערכת יחסים בינינו לבין מקומות בתוכנו שזקוקים לשינוי או ריפוי.

 

ההקשבה מופנית לחוויה הפנימית של הגוף שלנו. תחושות, דימויים ורגשות יוכלו לספר לנו מידע, שהוא מעבר למילים, ומעבר למה שניתן היה להבין בעזרת השכל בלבד לגבי משמעות הנושא עבורנו. כיוון שבניגוד לשכל שלנו, הגוף שלנו אינו יודע לבלף, לסבך ולבלבל, כך נוצר קשר ישיר עם הלא מודע.  חיבור וקשב לאיברים בגוף מעלה מסרים ומידע חשוב עבורנו ועבור התפתחותנו ובריאותנו.

 

ניהול שיחה עם סימפטומים גופניים מאפשר להתחבר לחלקים לא מודעים של הגוף, לקבל מידע חיוני על מצב בריאותם, על ההקשר שלהם לאירועים או למקום בו אנו נמצאים בחיינו, על המקומות הדורשים התבוננות ושחרור, על המקומות העוצמתיים בתוכנו ועל המשאבים הפנימיים שלנו.

 

דיבור עם איברים

לפניכם מאמר קטן ולא כל כך ידוע מכתבי חסידות ברסלב שבו עצתו הנסתרת של הרבי נחמן מברסלב לדבר ישירות עם איברי הגוף. מתוך הירחון "חיים אחרים" גיליון מס' 84 ספטמבר 2003 עמ' 68-65 – כתב צבי גילת

 

"רבי נחמן מברסלב הורה פעם לאחד ממקורביו לדבר עם איברי גופו ולהסביר להם כי כל תאוות הגוף הם הבל. החסיד שמילא אחר ההוראות חזר לאחר זמן אל הרבי וסיפר בהתנצלות כי הוא מעלה חרס בידו: הגוף, לדבריו אינו שומע ואינו מרגיש את אל טענותיו עמו. אמר לו רבי נחמן: "התחזק ואל תרפה ידך מזה ותראה אחר כך מה יהיה עם הדיבורים הללו". ולימים תיאר המקורב כי התמיד בזה ואכן, הרגיש כי החיות, רוח החיים יוצאת מתוך כל האיברים שעימם התמיד לדבר.

 

לדבריו, המתמיד בכך זוכה להעיר את עצמו, לעורר לא רק את גופו, אלא גם ממדים נסתרים ועמוקים יותר, זוכה להגיע לאחדות עם עצמו ועם העולם שסביבו ובלשון יהודית יותר – יוצא מגלות פרטית לגאולה פרטית. מה פירוש לדבר עם איבר? מה הקשר בין איבר גשמי לרוח חיים, וכיצד פועל הדיבור על האיבר?

 

איך מתחילים לדבר? מה אומרים להם לאיברים? 

בוחרים חלק או איבר בודד של הגוף, מתחברים אליו במגע, בנשימה, בדמיון... רצוי לדמיין ולהרגיש את חיותו של האיבר, שהוא שופע חיוניות, מלא אנרגיה מעודנת.

 

הגוף הוא כלי שאפשר באמצעותו להתקרב לרמות הוויה גבוהות יותר שכלולות בו....אתם יכולים בשלב מתקדם יותר לדבר עם האנרגיה המעודנת המפעילה את האיבר. אתם יכולים לבקש מהאיבר לבצע את הפעולות הללו עם אותה אנרגיה. בדרך זו אתם "מעוררים" את האיבר, ובה בעת גם מודעים יותר לקיומו ותפקודו – אתם באים במגע עם חלק זה של גופכם ככל שאתם מתקדמים, אתם מתקשרים לרמות מעודנות יותר. תוך כדי הדיבור אתם מתחילים להרגיש את החיות הפנימית של האיבר שהוא אינו חלק בלתי נפרד מהגוף.

  

פנימה יותר כבר נכנסים לתחום הנפש. הנפש הזו מלאה חיות ומרץ, דם ועורקים ושרירים. ועוד יותר פנימה מתחברים לעוד חיות, דקה יותר שהיא כבר קשורה לתחום הרוח – אט אט אפשר להרגיש ממש את רוח החיים ורמה נוספת של חיות דקה ומעודנת יותר, זו כבר הנשמה...

 

מהי החשיבות של הדיבור"

ביהדות יש לדיבור חלק חשוב. הוא החלק המחבר בין מחשבה למעשה – בין הרוחני לחומרי. דיבור הוא כלי שמביא משהו לידי גמר. המחשבה באה לידי מעשה על ידי החוליה המתווכת שהיא הדיבור. אנחנו רוצים להגיע לאחדות. האחדות מסומלת על ידי האות אל"ף שהיא האחד. רוב הזמן אנחנו נמצאים ניתן לומר כך בגלות, גלות מעצמנו ומהכרתנו. כל ההבדל בין "גולה" ל"גאולה" היא תוספת האל"ף – האחדות.

 

מאוחד פירושו שהמחשבה והמעשה אינם נפרדים. אם ישנה התערבות של הדיבור אזי המילים, המחשבות, והתנועות שרויות בהרמוניה.

(אתי סהר, מטפלת בשיטת אלכסנדר)

 

דיבור עם אברי הגוף מאפשר לנו לקבל מידע עמוק על תכנים שונים שמעלים אל פני השטח מצבים גופניים-רגשיים שנראים לכאורה נטולי הֶקשר וחסרי פשר, אך הן יכולות לספר לנו על חוויות עלומות שמעולם לא חצו את סף הזיכרון הקוגניטיבי.

 

 

דיבור עם הידיים והרגליים – האיברים המבצעים את הפעולות שלנו בעולם

קן דיכטוואלד, פסיכולוג, מייסד ונשיא האגודה לחקר הזקנה האנושית, נמנה עם הדמויות המנהיגות בתחום הרפואה ההוליסטית, מחבר הספר: גופנפש, מציין בספרו כי אחת ההתפלגויות הפסיכוסומאטיות החשובות בין הגו לבין הגפיים:

 

הגו – הוא החלק שאפשר להשוותו ל"גרעין" או ל"ליבה". הוא מקביל לאותם היבטים בעצמנו המשרתים בעיקר את עצמנו. הגו מתרכז ב"היות", בניגוד לגפיים המעורבים יותר ב"עשות". הגפיים הם אותם החלקים בנו שאנו שולחים החוצה מהמרכז, מן הליבה, אל העולם כדי לבצע את תפקודי התנועה. הפעולה, יצירת המגע, תפעול האחר והתקשורת

 

הידיים שלנו מגלמות את כוח הפעולה שלנו: הן יוצרות, מנגנות, מלטפות, מחבקות, נוגעות, מלוות את הדיבור במילים בשפה תנועתית משלהן, הן כלי נשק באמנות לחימה. אנרגיה ורגשות זורמים דרך החזה, עולים אל הכתפיים והזרועות, ודרך הצוואר לפנים. הזרועות והידיים משמשות צינורות שדרכם אנחנו מבטאים מספר רב של רגשות תפקודיים חשובים. הן מוציאות לפועל, מביעות מחשבות ורגשות, יוצרות קשר עם האחר מעורבות בפעולות נוספות כמו: הושטה, לקיחה, נתינה, מישוש, הגנה עצמית, תפיסה, הכאה....ידיים פתוחות לקבל באהבה מישהו שאנחנו אוהבים, וסגורות כשאנחנו מכווצים.

 

גם בקבלה עיקר החוזק של הגוף מתבטא בכוח הזורם בידיים שלנו, לא רק בכוח פיזי, אלא הידיים הינן צינורות שפע חשובים למסירה וקבלת האנרגיה האלוהית. לפי הקבלה בידיים מצטרפים יחד 2 כוחות הופכיים שצריכים לאזן זה את זה: כוח המעשה וכוח החזון: מלכות ונבואה.

 

 

תרגיל 

שבו נוח במקום שבו תוכלו להיתמך בגו. עצמו עיניים ונשמו מספר נשימות עמוקות. הפנו תשומת לב לאיברים הנתמכים במושב ובמשענת עליה אתם נשענים ולאחר מכן – הפנו תשומת לב לידיים שלכם, איתם אתם מתחילים בשיח. געו בהם, נשמו אליהם והתבוננו בהם מבפנים.

 

שאלות על הידיים

-          מה הן הידיים בשבילי?

-          מה תפקידן בחיי?

-          אלו רגשות אני מרגישה אל הידיים שלי?

-          עד כמה אני מבטאת את הרגשות שלי דרכם?

-          עד כמה אני נוגעת? מלטפת? יוצרת?

-          מה הידיים שלי מבטאות במיוחד ביום יום?

-          אלו תחושות זורמות בידיים? צבע? איכות?

-          אילו תכונות אני יכולה לתת ליד שמאל? ליד ימין?

-          איזו תנועה חסרה לי בידיים? למה אני זקוקה בידיים שיהיה יותר נוכח?

 

כפות רגליים והאופן שהאדם משתמש בהן לתמיכה ולייצוב מהווים עדות ברורה באיזו מידה אדם יציב ומקורקע. צורת הקרקוע הפיסי של האדם זהה לעיתים קרובות לצורת קרקועו הרגשי. לכפות הרגליים חשיבות פסיכולוגית עליונה, כי הן המגע עם המציאות, עם הקרקע ועם כוח המשיכה. ברמה הפיסית – חוסר איזון של כפות הרגליים פוגע באיזון של הגוף כולו.

קרסוליים וברכיים

הם מפרקים כדוריים, הנמצאים בעמדות הדורשות מהם לתמוך ללא הרף בכל הגופנפש כנגד המשיכה המתמדת של כדור הארץ. כל המפרקים בגוף הינם צמתים פסיכוסומאטיים. עליהם לתווך בין הכוחות הזורמים דרכם: הפיסיים, האנרגטיים והפסיכולוגיים. מצבם של מפרקים אלה מגלה הרבה על האופן שבו מטפל הפרט בתנועה ובזרימה של חייו. כאשר מפרקים אלה חסומים, מתוחים ומועדים לפציעות – יפריע לזרימת החיים העוברת דרכם, הם יאבדו את גמישותם...

 

מבחינה פסיכוסומאטית קרסוליים וברכיים קשורים ל-יציבות, קרקוע, מגע עם הקרקע, קלות תנועה ושינוי, תמיכה עצמית, תחושת נינוחות ונוכחות. בעת קונפליקטים – יכול להעיד על קונפליקטים הקשורים לאופן ולקלות בו אנו מתקדמים בחיים ובכלל בעולם:

  • כאשר תחומים אלה פתוחים וזורמים – הקרסוליים והברכיים יהיו גמישים יותר ומלאי חיוניות.
  • כשנהיה תקועים או מלאי ספקות/קונפליקטים – יהיו נוקשים ופגיעים יותר לפציעה.

על הרגליים בכלל:

הרגליים שלנו הן חלק מהשלד האנכי. הן עמודי התמיכה העיקריים של הגוף, וכן אמצעי הניוד האנושי העיקרי. רוחנית, הרגליים מייצגות את הטווח התחתון והחיצוני של האדם. ברגליו יוצר האדם מגע עם האדמה הגשמית.

בקבלה הרגליים מקבילות לספירות: נצח והוד. נצח – פרישה לנצח, שעניינו כיבוש. הוד – פירושו פאר, גבורה, מידת הריסון והאיפוק, וגם הודאה, המציינת מצב של כפיפות. שתי המידות הללו נחוצות כדי להשיג איזון בחיים, שהרי על האדם לדעת גם כיצד לרסן עצמו.

 

כשאדם משתמש ב-2 רגליו, הוא יכול לנוע קדימה, מתוך ביטחון בניצחון ובהצלחה, כאשר בה בעת הוא מאזן תכונה זו בעזרת מודעות בריאה לכך שלעיתים על האדם להתאפק ולהיכנע לכוחות חזקים ממנו. (האנטומיה של הנשמה)

אריה יעקב לייב, בספרו "מבשרי אחזה אלוה מדבר על הרגליים שמגלמות את "חוש ההילוך", את הדחף הטבוע בנו להתקדם ולא להישאר תקועים באותו המקום. זהו אחד מסודות המלכות: רצון עז להתקדמות, לשינוי, לתנועה. לעולם  לא לעצור, לקפוא על השמרים, לנוח על זרי דפנה. כי החיים עצמם הם זרימה תמידית שאין לה רגע של קיפאון. רק כאשר ההליכה מתקלקלת – היא הופכת לנדודים, לגלות.

 

הפניית תשומת לב לרגליים ותפקידן בחיי:

-          איך הרגליים שלי מרגישות עכשיו?

-          איזה דימוי עולה מתוכן? סמל? תחושה?

-          איזו איכות עולה מרגליי?

-          לאן הן לוקחות אותי בחיים?

-          האם הן בתנועה? האם הן בחוסר תנועה?

-          האם אני מרגיש שהרגליים שלי חזקות? או חלשות?

-          האם יש לי כאב ברגל?

-          מה תפקידן של הרגליים בחיי?

-          לאן הרגליים שלנו לוקחות אותנו בחיים?

-          האם ברור לנו לאן אנחנו הולכים?

-          האם אנחנו בוחרים לאן ללכת?

-          האם אנחנו הולכים עם מטרה? או בלי?

 

 

ספרים מומלצים:

  1. האנטומיה של הנשמה, רבי נחמן מברסלב
  2. מבשרי אחזה אלוה, אריה יעקב לייב*
  3. גופנפש, קן דיכטוואלד
  4. על רוח וחומר, אילנה רוגל